5 ואשלח אש על יהודה והיא תאכל את היכלי ירושלים. (מוזכרים, כנראה, הפשעים והיהודים שפעם התנגדו לכוהני ירושלים).
6 כה אמר ה’ על שלוש פשעי ישראל ועל ארבע לא אחסוך עליהם כי הם מוכרים את הישר בכסף ואת העני עבור זוג סנדלים. (הישראלים מוכרים זה את זה לעבדות חוב).
7 הם משתוקקים לעפר הארץ על ראש העניים, ומעוותים את דרך הענוים; אפילו אב ובנו הולכים לאותה אישה כדי לבזות את שמי הקדוש. (בכל מקום הוללות וזוועות).
8 הם שוכבים על כל מזבח על בגדים שנלקחו כמשכון, והם שותים את היין מהנאשם בבית אליהם. (הנביא, בשם אלוהים, תוקף את אלה שמדמיינים שיהוה ניתן לקנייה על ידי קורבנות וטקסים).
ט וְהִשְׁחִיתִי אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵיהֶם, אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל אֶת-הַאֲמוֹרִי, שֶׁהָיָה לְגוֹבָם כְּמוֹ אֶרֶז, וְהָיָה חָזָק כַּאלוֹן; השמדתי את פירותיו מלמעלה ואת שורשיו למטה. (עמוס מזכיר כל הזמן את הברכות הגדולות שעשה ה’ בעבר לישראל: הוציא אותם ממצרים, חילץ אותם מכבלי עבדים, השמיד עבורם את שבטי האמורי).
10 והוצאתי אתכם מארץ מצרים והובלתי אתכם במדבר ארבעים שנה לרשת את ארץ האמורי. (עמוס מזכיר כל הזמן את הברכות הגדולות שעשה ה’ בעבר לישראל: הוציא אותם ממצרים, חילץ אותם מכבלי עבדים, השמיד עבורם את שבטי האמורי).
11 בחרתי מבניכם להיות נביאים ומנעוריכם לנזירים; הלא כן בני ישראל? אומר ה’. (מר אלוהים «מדבר»!).
12 אבל נתת יין לשתות לנצרת וציווית את הנביאים לאמר אל תתנבא. (אך נביאי יהוה הזהירו אותם כי ה’ לא יחזיק מעמד לנצח, אך הם ציוו על הנביאים לא להתנבא. נזירי (עברית, ליתר «הפרד, נדה») – אדם שנדר נדר מיוחד של התקדשות לה’) .
יג הִנֵּה אֲנִי מְאֹד אֶתְכֶם כַּמַּרְכָּבָה עוֹלָה אֶת-גְּאוּרוֹת- (השוואה למרכבה).
14 ולזריז לא יהיה כוח לרוץ, והחזק לא יחזיק בכוחו, והאמיצים לא יציל נפשו, (גמול רשעים).
15 לא קשת יכול לעמוד ולא רץ בורח ולא מי שיושב על סוס מציל את חייו. (גמול לרשעים).
16 והאמיצים שבאמיצים יברחו ערומים ביום ההוא, נאום ה’. (גמול לרשעים).
פרק 3
1 שמעו את הדבר הזה אשר דיבר ה’ עליכם בני ישראל על כל השבט אשר הוצאתי מארץ מצרים לאמר.